<h1>ארחות חיים הלכ' כלאים סימן ד'</h1>
<h2>דף סא:</h2>
בגד שאבד בו כלאים לא יעשה מרדעת לחמור שמא (יראנו) [ימצאנו] אחר ויקרענו מן המרדעת וילבשנו שהרי אין כלאים נכרין בו. ולא ימכרנו לגוי שמא ימכרנו אותו הגוי לישראל אלא כיצד יעשה צובעו שאין הצמר והפשתן עולין בצבע אחד ומי שיכיר אותו שומטו ואם לא יכירנו מותר שמא נשמט והלך לו וכל איסור ספק איסורו מדבריהם ולפיכך הקלו בהן.
הלוקח כלי צמר מן הגוים צריך לבדקן שמא נתפרו בחוטי פשתן. המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק הא לאו הכי אמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. וכן נמי פס(ו)ק הרשב"א וכלאים מן התורה הוא שוע טווי ונוז. ופר"ת דנוז היינו שזור ור"ל כל אחד לבדו ואחר כך מחברן יחד ומדרבנן חייב אפילו אינו רק שוע או טווי או נוז והבעל הערוך ז"ל פי' שוע קרמ"נט טווי פילא"ט נוז ארוג. והלבדין אסורין מפני שהם שועין.
